יגרל איז היינט נישט געווען אין ארבעט

ווי ליה להני שקרניא

ואען גם אני הק' ואומר מהני מליא דחשקתא ששמעתי בי הקרעטשמע בימים האחרונים מאת בני חבורתא הכותבים ומדברים בביטויים ארמים מימי כורש ופרשנדתא ללא ביאור כלל. ולא כתמול שלשום התחלתם להראות כח הנוער האיך לעשות פורים קידוש בנוי ומיוסד בלשון ארמית.

כלפי מה הדברים אמורים, יש לנו קוראים נכבדות, בנות עמינו היקרות הם אבל מעיסה אחרת באו אל קירבנה. כמה מהם כל בקיאתם הוא באנגלית מטושטש עם לשון אונגארי' או ליטאי הנמשכת לנו מדור דור. ואין להם מושג ממה שאתם כותבים, אינם בקיאות באותן מילים מתהימים ומחרידים, אינם יודעים את התלמיד והלשון מדברת גדולות ששנו כאן לאחרונה, לא מרגלא בפיהם פרסי וערבית ומעולם לא שנו את התרגום יונתן בן עוזיאל. הברטנורה ואותיות רש"י הוא להם כקינוח והדחה לנו הגברים -להבדיל.
בודאי המה מצלצלים את בעליהם באמצע עבודה, בשאלת חכמת, ובזעקה מרה נא לתרגם לנו מה שכמה אנשים כותבים על הייד פארק. האם מדברים שמה עלינו ועל בתינו דברים של מה בכך?
אחת שאלתי אותה אבקש את כל ידידיי וחבירי הפורם, נא לדבר במילה הרגיל הנקרא מאמע לשון ועל ידי כך יוכלו גם המה לראות ולשבוע מטובה.


חבי כמעט רגע,  אחת שאלתי אותה אבקש. אל תפנו לדוש בשדות אחרות כי כתבתי את כל אלה אך ורק לשם כתיבה ולא לשם טענה או מענה ואדרבה עלינו להמשיך בקסת הסופר לכתוב ממה שהלב חפץ מי בעברית ומי בשפאניא, מי בארמית ומי בפלעמיש ועי"ז יסתופפו ספסלי הקרעטשמע להגדיל ולהאדירה.

אדרבה ניתן מקום להאריך ולהעריך, כל אחד ממה שבטנו ולבו חפץ ועי"ז יתגדל הידיעות, יתרחב וימשיך המאמרים לאין גבול ואין קיץ, בטעם וריח, מצפנת פענח, ועלינו לשבח, שיש לנו ממה להתוכח, נשכוח מאותן קטני המוחין, שאינן יודעם לתרגמונן.

ויעזור רבון עלם ועלמיא, להני חברבריא, הבאים בציל קורינו, מעבודתינו ומבתינו, להרבות במילא דבדיחתא, נקי מכל עסקין בישין וריחתא, אלו את אלו מהנים, בדיבור ממללים, באופן הראוי ויאות, מבלי שום תשלום מעות. עדי נזכה לאותו האור, בבשורות הנה הוא בא רוכב על החמור.

תא חזי, יומא חד חזי האי בר מינן מעלמא דקשוט, דתאין ומתכנשין הנהו חבוריא, דיירי ארעא דבי מזיגא, וקא משתעי בהני לשן לחישותא דמתקריא לישנא ארמאית, בגין דלא הוי ידע מה חזי הנהו גובריא למשתעי בלשן דרזא, אזיל לי' ולא אשגחי בהון. ביומא דמחרתא כד אתי למחזי חדתא דבי מזיגא, פגע בהאי איגרתא דנטרוליכא, אזיל ועייני ביה, ומיניה סביר למימר טעמא דהנהי גוברייא, בגין דהוי יתבי בהאי פחדא דנשיהון, ועל דא בעי למתשעי בלישנא הדין. קם על רגלי' וקרא עליהון, ווי לי להנהו גובריי דצריכין לטמורי נפשייהו מנשיהון.

כד סיימא ההוא בר מינן להאי איגרתא, על לגיביהון תניינא, ואוף דפרחתא נשמתא לעלם תוב ואותיב ביניהון, ושייל לבי נשא דבי מזיגא - בלשן לחישותא בגין דלא ידעי נשייא דמסתכלין בהאי אשכלותא מאי דקאמר - וכי הוי ידעי דמסתכלין בהאי בי מזיגא דכר ונוקבא בהדיהון?, וכי ידעי דבאתרא הדין נשייא משתתפין עמכון בכתיבתא?

כדין אשתמודעא ליה להנהו חבורתא קדישתא , כד חזי נאטורלכיא דלא ידע ליקריא
בלישנא דארמיתא, גער בהון זילו זילו תיבו תיבו, נפל על כרעיה וסליק ידו לעילא לעלמא
דאיתקרייא ייאוש, עד דפרח ליה מקמיה דאנפין דלהון ולית מאן דחזי ליה.

האי מאן דמצא את הגראפא יגריפא ליה בהדי כותלי דקרטשמיא, כמא דאת אמר גרופי וקטומא,
או גרופא או קטומא. בעידן דגראפא עמנא גרופא ובעידן דליתא עמנא קטומא.

רבי גזוזאמרא פתח כתיב אזמר בשבחין למיעל גו פתחין וכו', וכתיב י-ה רבון עלם ועלמיא וכו', כיון דאמרינא להו בכל מעלי שבתא בעידן דשימשא פנו ליה,  אז אמאי לא נאמרינהו גם בקרטשמריא דידן. התחיל לצווח בקלא דלא פסיק כמה מילין מעליותא דכתיבא בהדי פסקי דזמירתא דזמרינהו בני ישראל ביומא דשבתא, כגון דא 'ואילין מיליא יהון לרקיעיא', דאשתמש בהון בתגובתא אחרנותא דיליה באשכולא הדין, גם במילין כגון 'אתקינו סעודתא.. קרתא דשופריא... על דא בעי בר נש לאתענגא... ולמיכל סעודתא ... ' וכמא כן באשכולא אחרא דיליה אשתמש בהנהו זמירתא ותשבחתא . ברם דא עקא דגם אנן ידעין לכולא זמירתא . ותו אין ביה קונציא לאעלא גרתא כמא בהמתא.  פארשטנדיא ?